זיכרון טראומטי

מושגים כמו טראומה ופוסט טראומה נאמרים רבות בשנתיים האחרונות ועשויים לגרום להצפה ובלבול. במאמר הזה אנסה לעשות סדר במושגים ואסביר בקצרה על הזיכרון, מה ההבדל בין טראומה ופוסט טראומה ואתאר את ההבדל בין זיכרון "רגיל" לזיכרון טראומטי. כשיש לנו הבנה ראשונה לגבי מה שמתרחש אצלנו, הלחץ ותחושת הבלבול פוחתים ויש לנו יותר אפשרות להרגיע את עצמנו. אז נתחיל ->

קודם כל, מהו זיכרון?

קל לדמיין זיכרון כרשת אסוציאטיבית המורכבת מתמונות, מחשבות, רגשות, חושים וגוף. הרשת הזו מתפתחת כל הזמן ומתווספים אליה עוד ועוד אסוציאציות במהלך החיים. דוגמאות – ריח שמריחים לפתע שמזכיר לנו חווית ילדות, שיר ברדיו ששולח זרמים של געגוע בגוף ועוד. זה קורה לנו פעמים רבות וזה נורמאלי וטבעי. יש זיכרונות נעימים ונוסטלגיים ויש פעמים שזה מעורר געגוע ועצב.

מהי טראומה?

טראומה זו מילה ביוונית שמשמעותה – פצע. הכוונה לפגיעה בשלמות רקמות הגוף כתוצאה מפגיעה ממקור חיצוני. כמה מתבקש וחכם להתייחס גם לפציעה נפשית באותו האופן. נחשוב על טראומה נפשית כפגיעה בשלמות הנפש כתוצאה ממקור חיצוני. הכוונה כמובן לאירוע טראומטי.

אירוע טראומטי זה אירוע שמאיים על שלמות הגוף והנפש, מעורר תחושות של חוסר אונים ופחד. אירוע טראומטי הוא התרחשות שאינה חלק משגרת החיים הרגילה. אבל, אנחנו נתייחס גם לתקופה שלמה כ"אירוע", למשל תקופת מילואים. אנשים שחיו את חייהם, למדו, עבדו, היו בזוגיות וחיו חיי משפחה ואז נקראו לשירות מילואים אינטנסיבי יכולים לחוות את תקופת המילואים כאירוע טראומטי. מהסיבה הפשוטה שזו נחשבת לתקופה ששונה באופן משמעותי מחייהם השגרתיים. בתוך התקופה הזו של המילואים הרבה פעמים אנשים יודעים לציין אירועי קצה מול זמנים יותר רגועים.

סיכום ביניים - אירוע טראומטי הוא התרחשות שניתן להגדיר אותה כאחרת ושונה מהיומיום. התרחשות שיש בה איום על החיים של האדם עצמו או על חיי האהובים עליו, שמעוררת פחד ותחושת חוסר אונים. יש לציין, אנשים רבים לא חווים באירוע עצמו פחד וחוסר אונים. אלו רגשות שיכולים להתעורר גם בדיעבד.

מה זה פוסט טראומה?

פוסט טראומה זה מה שקורה לנפש ולגוף אחרי האירוע הטראומטי. אנשים שיפתחו פוסט טראומה יראו סימנים של קשיי שינה; עצבנות "פיוז קצר", קשיי ריכוז שלא היו בעבר, קושי לתת אמון באחרים, בושה, התקפי חרדה – קשיי נשימה, תחושה שהכל סוגר מסביב, יובש בפה, דופק מהיר. זיכרונות ומחשבות חוזרות על האירוע ועוד.

 לא כל אירוע טראומטי גורם לפוסט טראומה.

יש אירועים שמטלטלים את נפשנו אך לא נצא מהם עם פוסט טראומה. נצא עם תובנות, חששות מסוימים וזיכרונות רעים. אך לא תתפתח פוסט טראומה.

מה קורה ברשת הזיכרון כשמגיע אירוע טראומטי?

זיכרון טראומטי יהיה הרבה פעמים כמו זיכרון קפוא, כאילו סגרו אותו בקפסולה. אנשים רבים יספרו את סיפור האירוע באותה דרך, עם אותם תיאורים וביטויים. נשמע מהם סיפור קבוע עם תבנית מסודרת. מן הצד השני, יש אנשים שלא זוכרים כלל את הסיפור, הקפסולה סגורה ככה שיש קושי לשלוף את הלך הדברים. זה אומר שיהיו אסוציאציות שיפעילו את הזיכרון (ריח, טעם, תחושה בגוף) אבל מה שנראה בפועל זו תגובה. זה כאילו שמשהו נגע בזיכרון אך מפני שזו קפסולה סגורה אז זה חזר כריקושט.

דמיינו שאתם זורקים אבן למים והיא עושה מעגלים – זו תנועה של זיכרון רגיל. ועכשיו זרקתם את אותה האבן והיא נגעה בפחית ריקה. נשמע קול מתכתי וכנראה האבן תקפוץ חזרה באוויר – זהו זיכרון טראומטי: תנועת נגד צורמנית שיכולה להתבטא בכעס, קשיי נשימה ורצון לעזוב את המקום. זיכרון טראומטי זהו זיכרון שאינו דינמי, הוא קבוע והתחושה שעולה היא שתמיד חוזרים בדיוק לאותה נקודה כאילו זה קפא בזמן. 

חשוב לזכור – מדובר בתהליכים נפשיים שמתרחשים באופן ספונטאני ולא מודע.

עכשיו זה קצת יותר ברור למה כדאי לשוחח על האירוע המשמעותי ולא להישאר עם זה לבד. למה כל כך הרבה מעודדים לגשת לטיפול, ללכת לדבר על זה...

משום שכאשר מדברים על האירוע הזיכרון נשאר נגיש, גמיש ופחות מאיים. אנשים שעברו אירועים קשים פוחדים לדבר עליהם, כי התחושה היא שזה קורה עכשיו שוב פעם. אך ככל שהעיבוד של הזיכרון טוב ובריא, כך נוצרת הפרדה בין אז לבין עכשיו.

אם שמת לב שיש בתוכך קפסולת זיכרון סגורה, אם זיהית על עצמך סימנים של שינוי כפי שתוארו במאמר - אני מציעה לך לשקול לפנות לטיפול