כמה מילים על פחד

"ועכשיו כשאנחנו מדברים ואתה מספר לי מה היה, איך אתה מרגיש?"

הוא מביט בי ואז בוהה בחלל. "איך אני מרגיש עכשיו?... לא יודע, לא מרגיש כלום" .אנחנו יושבים ככה כמה רגעים בתוך הכלום ואז הוא מוסיף "אני מרגיש פחד. אז לא פחדתי, התרגשתי מאד לפני אבל בנקודה מסוימת – פאף – יש נתק ולא מרגישים כלום. גם לא פחד".

דיאלוג מהסוג הזה ניהלתי לא אחת עם לוחמים מהשנתיים האחרונות. בכל פעם זה גרם לי לחשוב ולהתפעל מהנפש החכמה שיש לנו. מרוב פחד כבר לא מרגישים פחד, פשוט לא מרגישים. אבל הפחד עצמו ממשיך להתקיים בתוכנו, מחכה שירגישו אותו. הוא ממתין בסבלנות עד שאתה תרגיש מספיק מוכן כדי לפחד אותו.

לוחמים, נהגים, פרמדיקים, חיילי מודיעין ועוד רבים וטובים יצאו לקו במלחמה האחרונה. שם פגשו סכנה, איומים, אובדנים ואזורי נפש בתוך עצמם שכלל לא הכירו עד אותו הרגע. פגשו גם במוות, הממשי והסימלי, ומשם חזרו.

השינוי שמתחולל בנפשו של מי שיצא לקרב זה שינוי חסר צורה וצבע, אבל הוא קיים במגוון תגובות והתנהגויות. מהניואנס הקטן של דריכות כשאופנוע עובר ברחוב המקביל, דרך אדישות שמחלחלת וקהות רגשית גם ברגעים שעל פניו אמורים לרגש ולשמח עד הימנעויות של ממש, קשיי שינה והתמכרויות. להיות גיבור משמעותו להתגבר על משהו. אם גיבור לא מתמודד עם קושי, פחד או מצוקה אז מה הופך אותו לגיבור? כנראה שלא הרבה... להיות גיבור זה אומר שהיית על סף תהום וחזרת כדי לספר. תפקידנו לשמוע, להקשיב באמת שהיה מסוכן ומפחיד. להקשיב לפחד מליפול.

אז למה פוחדים אחרי שחוזרים? יש כל מיני סיבות גם פיזיולוגיות וגם נפשיות, לדעתי המשותף ביניהן זה שנפתחת האפשרות לפחד. תחושת הפחד שעלתה בזמנו לעוצמות כל כך גבוהות לא נעלמה, זה כמו חוק שימור החומר של הרגשות. הפחד לא הלך לאף מקום, הוא רק קיבל צורה אחרת; זעם, תחושת ניתוק, התקפי חרדה, חוסר תיאבון וכאבים שונים. הפחד (כמו העצב, האבל, האשמה והבושה) ממתין לזמן הנכון והבטוח כדי שירגישו אותו. באופן פרדוקסלי, דווקא כשנותנים לתחושות הלא נעימות מקום וביטוי הן פחות מאיימות ולוקחות פחות אנרגיות.

"ועכשיו כשאנחנו מדברים ואתה מספר לי מה היה, איך אתה מרגיש?" זו שאלה שאפשר להתעכב עליה רק בפרספקטיבה של זמן ומרחב. כמו שאחרי אימון, השרירים נתפסים רק אחרי יום או יומיים. כך גם לנפש יש את הזמן שלה, את התנועה הפנימית להתכנס, להתרחק, לפעום ומעט לשכוח. "לא מרגיש כלום" זו תשובה שרבים יכולים להזדהות עימה. נוכחתי לראות כיצד כשמוכנים להיות ב"כלום" מופיע עולם ומלואו, דבר מה שמבקש להיות מושמע ומסופר